הגיע הזמן

טררררררררררר.... השעון מטרטר ומצלצל... מסמן לנו שהגיע הזמן. המטרונום נותן לנו את הקצב שלו. וביומן אנחנו מסמנים מועדים שונים, שחלילה לא נשכח. הזמן הוא מושג בסיסי ושימושי ביותר. ובעצם בלתי נפרד מחיינו. הכול מתרחש בתבניות של זמן: פעולות בהווה, תכנונים לעתיד וזיכרונות מהעבר. אנחנו מסוגלים למדוד אותו ברמות דיוק מאוד גבוהות ולמרות כל זאת הוא אחת החידות המסתוריות בתולדות המין האנושי.

במאה ה-5 לפנה"ס טען פרמנידס שלזמן אין כל משמעות ללא ביטוי של שינוי ותנועה. והרקליטוס היה בדעה שתנועה ושינוי הם המציאות ושהכול קורה על ציר זמן. במאה ה-4 לספירה אמר אוגוסטינוס הקדוש בחיבורו "וידויים": "מהו הזמן? אם אין אני נשאל אני יודע, אם אני רוצה להסביר לשואל אינני יודע". וקאנט, בעת החדשה, אמר שבמציאות כפי שהיא הוא בכלל לא קיים.

כשאנחנו מנסים להסביר מהו זמן אנו מבינים שהוא מוגדר ע"י תיאור תנועה, או ע"י הבחנה בשינויים במה שאנו חווים ורואים.

במעשה הצילום אנו מקפיאים זמן או פרק זמן מתוך התרחשות כלשהי. ההבחנה בזמן מתרחשת כשמבחינים בתנועה בפריים. אם ע"י מריחה, אם ע"י "תפיסת רגע" כזו שברור ממנה שיש לה המשך, אם ע"י רצף תמונות או אם ע"י רמז אחר. הבחירות וההחלטות שניתנות לנו הן להחליט על משך הזמן בו תתבצע החשיפה ו/או לבחור את הרגע בו נקפיא את הזמן. החלטות שמן הסתם ישפיעו על מראה התמונה, הסיפור שהיא תספר והשפעתה על הצופה.

רגעים קפואים ללא תנועה ושינוי הם בעצם, ע"פ תפיסת חלק מהפילוסופים, המציאות האמתית. והזמן והתנועה ע"פ תפיסתם, הם רק אשליה הנגרמת ממגבלות חושינו...

אבל קיים פרדוקס קטן: כל מעשה הצילום תלוי במרכיב מאוד בסיסי שבלעדיו הוא פשוט לא יוכל להתקיים - אור.

והאור, כדי להגיע ולחדור למצלמה, מן הסתם חייב לנוע... ולפעמים מרחק רב... אז לכו תדעו מהי באמת המציאות...